בשנים האחרונות אני עובד בעמותה שמקדמת יזמות בקרב בני נוער. הדרכתי וניהלתי קבוצות רבות של בני נוער ויזמים, הכנתי אנשים לפרזנטציות של גיוס הון מול משקיעים ולאירועי נטוורקינג, והעברתי הכשרות למורים מהעולם הפורמלי והבלתי פורמלי. בכל אלה ראיתי הלכה למעשה את הכוח של שפת הגוף לשנות אנשים מקצה לקצה.
וזה החזיר אותי אחורה, לילד בן ה-15 שהייתי. חברותי כלפי חוץ, אבל בפנים ביישן עד כאב. יום אחד נכנס לכיתה שלנו יעקב אמסלם, במאי מוכר, סיפר שנפתח בבאר שבע תיאטרון לנוער, והזמין את כולנו לאודישן. משהו בי אמר ללכת.
מהרגע שעליתי לבמה בפעם הראשונה, הכול השתנה. גיליתי שהגוף שלי יודע להגיד דברים שהמילים לבד לא הצליחו, שאני מסוגל להחזיק חדר שלם ולרגש אנשים שלא הכרתי. למדתי מתי לעצור, איך מבט אחד או תנועת יד קטנה הופכים את כל המשמעות - ואת הכלים האלה אני נושא איתי עד היום, בכל פעם שאני עומד מול קהל.
הדבר שהכי מרגש אותי היום הוא לראות את הניצוץ שנדלק בעיניים של מי שמגלה שהוא כן מסוגל לעמוד מול קהל. אני מאמין בלב שלם שהיכולת לקרוא שפת גוף ולעמוד בביטחון מול קהל היא אחת המיומנויות הכי חשובות שיש. אנחנו מתקשרים כל היום, בכל רגע - מול בן או בת הזוג, מול הילדים בבית, בישיבה בעבודה, בראיון קבלה או בשיחה אקראית ברחוב - וזה נוגע בכל תחום בחיים. וככל שהטכנולוגיה מתקדמת ומרחיקה אותנו זה מזה, נצטרך לשמור על היכולת האנושית הזו בכל הכוח ולא לתת לה להתנוון.